מתקיף לה רב כהנא השתא דאמרת הפושעים דפשעי ואזלי אלא מעתה דכתיב המוציא והמעלה דמסיק ודמפיק הוא אלא דאסיק ואפיק הכי נמי דפשעי הוא
See this shtikle relating to the understanding of the word המעלה (which appears in this week's פרשה.)
ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסק אזל אשכחיה דקאי בי באני וקאמר ליה לשמעיה הביאו לי נתר הביאו לי מסרק פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ואשתו ממיא דבי באני אמר אילמלא (לא) באתי אלא לשמוע דבר זה דיי
תוס' ד"ה וכי תימא בלשון חול קאמר ליה. ואע"ג דאסור להרהר נימא דאין אסור להרהר אלא בלשון קדש והוא הרהר בלשון חול:
אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא דכתיב ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם
משלשלין את הפסח: מ"ט משום דבני חבורה זריזין הןרש"י י"ט: ד"ה משלשלין את הפסח כו'. והוא נצלה והולך משתחשך ואע"ג דבעלמא אין צולין כדאמרן הכא שרי דבני חבורה זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי בגחלים:וכהנים זריזין הןרש"י ד"ה אברים ופדרים הוא דאתא. ... וסמוך לחשיכה היינו טעמא דלא גזור משום דכהנים זריזין הם שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אתו לחתויי משתחשך:
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה שנאמר לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו וה"מ בבתים אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה
פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא ודרש לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והלא דברים קל וחומר ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי
הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדר' יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב חרב (על) הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורהThis גמרא speaks pretty harshly of those who learn alone. So certainly one should be going to a shul or בית מדרש to learn with a חברותא. But wait, the .גמרא סנהדרין צ”ב states:
כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלוSo even if one were to go to his חברותא’s home to learn, his own home would remain devoid of תורה learning. Fortunately, in our time, the telephone has allowed us to accomplish a both of these.
כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץPlease see this recently written shtikle on Koheles referencing this גמרא.
תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש
דרש בר קפרא זלת קבוץ קנה מינה באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי ש"מ באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר
במקום שאין אנשים השתדל להיות איש
א"ר פפא הלכך נמרינהו לתרוייהוThis phrase should be somewhat familiar. We had it back on .נ"ט and yet again on :נ"ט. What is most intriguing, however, is that each time the suggestion to resolve a dispute on the wording of a ברכה by including both opinions, it is made by רב פפא. This seems to be a unique trait of רב פפא. See the מסורת הש"ס on .נ"ט for more references including the text of הרב את רבינו which we will be saying very soon (:מגילה כ"א).
ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינהThere is some discussion in the ספרי אגדה as to what exact נס transpired here. רש"י in ויצא, whose source is פרקי דר' אליעזר, seems to imply that the fetus was simply switched from a male to a female, as our גמרא would seem to indicate. However, תרגום (המיוחס ל)יונתן בן עוזיאל, explains that דינה and יוסף switched wombs.
הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְבָבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. וְהָאִידָּנָא דְּשַׁנְיוּהּ פָּרְסָאֵי — מִבֵּי שַׁבּוּר וּלְעֵיל.
ולימא הכי אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו' אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ר' יוסי בר' חנינא אמר מהכא וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהםThis גמרא has already popped up earlier on דף כ. (Make sure to see the related shtikle there.) In that גמרא, it was ר’ יוחנן speaking as to why עין הרע did not apply to him. At the time, I simply understood that he somehow knew he descended from יוסף. But in this גמרא, we are giving general counsel to anyone wishing to be saved from עין הרע. So I’m not understanding how any Jew can lay claim to being from the progeny of יוסף.
מַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא.Yes, I know we have to get through Purim first but Pesach is also right around the corner. Here is an old shtikle on ליל סדר that involves this גמרא:
עָבְדִי לְהוֹן נְקִירָתָא וּטְשׁוֹ בְּהוֹן
and prepared caves for themselves and they hid in them
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה מַעְבְּרוֹת הַיָּם, וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרוֹן, וְאֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ לִזְרוֹק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ מֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה בִּמְקוֹמָהּ — עַל כּוּלָּן צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן הוֹדָאָה וָשֶׁבַח לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
והתניא כשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין את האוכלין א"ל והתניא אף על פי שאין זורקין את הפת אבל זורקין את האוכלין אלא לא קשיא הא במידי דממאיס הא במידי דלא ממאיס ...וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים
רש"י ד"ה אבל לא גלוסקאות. שהרי אף בימות החמה הן נמאסין בזריקתן
תוספות ד"ה אין זורקין... ואין זורקין את הפת אפילו לא ממאיס
הלכתא אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: עַל הַבֵּיעָא וְעַל מִינֵי קוּפְרָא, בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ ״שֶׁהַכֹּל״, וּלְבַסּוֹף ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְכוּ׳״. אֲבָל יַרְקָא לָא. וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר: אֲפִילּוּ יַרְקָא, אֲבָל מַיָּא — לָא. וְרַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ מַיָּא.... אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, זִמְנָא דְּכִי מִדְּכַרְנָא, עָבֵידְנָא כְּכוּלְּהוּ.
רש"י ד"ה ככולהו. אף כרב פפא:
עִיר אַחַת הָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגוּפְנִית שְׁמָהּ, שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁמֹנִים זוּגוֹת אַחִים כֹּהֲנִים נְשׂוּאִים לִשְׁמֹנִים זוּגוֹת אֲחָיוֹת כֹּהֲנוֹת. וּבְדַקוּ רַבָּנַן מִסּוּרָא וְעַד נְהַרְדָּעָא וְלָא אַשְׁכַּחוּ בַּר מִבְּנָתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, דַּהֲווֹ נְסִיבָן לְרָמִי בַּר חָמָא וּלְמָר עוּקְבָא בַּר חָמָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִינְהִי הֲווֹ כָּהֲנָתָא, אִינְהוּ לָא הֲווֹ כָּהֲנֵי.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּפַנְתָּא
And we only said this with regard to patches on the upper part of the shoe
אמר רב גידל אמר רב האי סמלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים
רש"י ד"ה סמלק. יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל והוא מין עשב
אמר רב ששת הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמיםIt is difficult to reconcile the רש"י here with what רש"י writes על התורה in פרשת ויצא on the word דודאים:
ל:י"ד ד"ה דודאים: סיגלי, עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמי"ןSo if in the חומש we find that סיגלי is Jasmine, how come in the גמרא we find that סמלק is Jasmine and סיגלי is something else?
א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל לכולי עלמא מאי
תכף לנטילת ידים ברכה
זה שני לארץ וזה חמישי לארץ
דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש
מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע דכתיב אל מוציאם ממצרים כי פליגי בהמוציא...והלכתא המוציא לחם מן הארץ
תוס' ד"ה האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל. וכן משקין מכל מיני פירות בר מתירוש ויצהר כדאמרינן גבי ערלה ולאפוקי מה"ג שפירש דמיירי שנתן לתוכן מים ושכר דידן אע"ג דשמא יש בהן כזית בכדי אכילת פרס לא מברכין עליו בורא מיני מזונות אלא שהכל ואפי' לרב ושמואל דאמרי כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות הכא לא הוי בהו ממש שעורים ואין שכר אלא טעמא בעלמא ועוד משום שיש בו עלויה אחרינא בפת ועוד בשתיה אומר שהכל:
ואמר רבה בר בר חנה אר"י (ר’ יוחנן) משום ר"י בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר דא"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנא' בערתי הקדש מן הבית ור' יוחנן אמר אפי' חצר קובעת שנא' ואכלו בשעריך ושבעו
ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה
לא קשיא דאתיא בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן
ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ
רש"י: כיצד מברכין וכו' חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת
ת"ר שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור ומלח וסרבנות
א"ר חייא בר אשי אמר רב ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית
ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד המתין לו עד דסיים כי סיים א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו ואת אמרת כולי האי ואזלת משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא
מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת
אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה
היה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנא' והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד
במ״ש הרב בעל הלבושים סימן צ״ד סעיף ג׳ ז״ל, ודע שכל הארצות האלו אשר אנו מפוזרים בהם כולם הם כנגד מערבית צפונית של א״י ואינם מכוונים במערב של א״י ממש וכו׳ לפיכך נ״ל וכו׳ שיזהר שיעשו הכותל מזרחי כו׳ שיהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית וכו׳ עכ״ל, ואמת הוא שבארץ אשכנז ופולוניא וכו׳ האמת הוא כדבריו וכו׳ אבל כל מ״ש בטעם זה אחרי המחילה הראוי טעות הוא בידו ואינו ענין לדבר זה כלל, וכבר נמצאו כמה מקומות ומדינות שאעפ״י שנמצאו בהם אותם תנאים שכתב הרב בעל הלבושים עכ״ז הרוצה לפנות כלפי א״י ממש צריך לנטות קצת כלפי צפון עכ״ל.
מַאי ״קֶבַע״?... רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר
רש"י ד"ה לחדש בה דבר. בבקשתו והיינו לשון קבע כיום כן אתמול כן מחר:
והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך
השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד
תא ונעבריה
היו לפניו שתי תפלות אחת של מוסף ואחת של מנחה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה
עכו"ם אצטריכא ליה מהו דתימא הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא
מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי ר"ש בן אלעזר היארש"י: מאן שמעת ליה וכו'. לא ידעתי היכן היא
"The ability to respond "I don't know" or "I am not sure" to questions and problems that life or individuals pose is the hallmark of true intellectual and human honesty. I am skeptical about people who know everything and always have an answer. The great Biblical and Talmudic commentator, Rabbi Shlomo Itzchaki (Rashi), often states in his works, "I do not know the meaning of this word or phrase." Well, if he doesn't know the meaning of the word or phrase why doesn't he just ignore it? Of what purpose is his stating that he doesn't know the correct meaning? I have always felt that his purpose in including in his commentary the admission that "I don't know. . . " is an enormous educational lesson for life and true scholarship. Otherwise, we, the students of his commentary, would have assumed that the word or phrase in the Bible or Talmud is so simple and self-understood that it requires no comment. Rashi alerts us to the fact that just the opposite is true. He is teaching us this is an obscure and difficult phrase or word and will require great effort on the part of the reader/student to interpret it. "I don't know" or "I am not at all sure of the answer" are the phrases that often are the most illuminating."Although R' Wein is referring to matters of word meaning and our example is that of a talmudic reference, I think the lesson applies just the same.
לימא תנא סתמא כר' אליעזר דאמר עד הנץ החמה אפי' תימא ר' יהושע ודלמא כותיקין דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה
רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה
אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קראI couldn't find anything else more detailed on the topic.
א"ר יצחק טפח באשה ערוה ... אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך וגם תראה חרפתך אמר שמואל קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה אמר רב ששת שער באשה ערוה שנא' שערך כעדר העזים
תניא אידך היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות והתניא לצדדין ל"ק הא דאפשר הא דלא אפשררש"י: לא אפשר. כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים
אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפללתוספות ד"ה עד שלא יגיע: ור"ת היה רגיל כשהיה מתפלל ביחיד כשהחזן מגיע למודים היה כורע עם הקהל בלא אמירה כלל ודוקא באמצע ברכה אבל בסוף ברכה לא דאמר לקמן (דף לד.) דאסור לשחות בסוף כל ברכה וברכה מיהו לכתחלה אין לעשות כן כדמשמע הכא
דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה
אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּיא: נָשִׁים בְּמַאי זָכְיָין? בְּאַקְרוֹיֵי בְּנַיְיהוּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא, וּבְאַתְנוֹיֵי גַּבְרַיְיהוּ בֵּי רַבָּנַן, וְנָטְרִין לְגַבְרַיְיהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי רַבָּנַן
:רש"י ד"ה לבי כנישתא – תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת