מלח בפך ובעץ הפרור לצלי...כי דייכת אצלי אצלויי
As an extra treat, we have another example two pages later on .ט"ז:
עדשים שבשולי קדרה...דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בשולי גוים
הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדר' יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב חרב (על) הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורהThis גמרא speaks pretty harshly of those who learn alone. So certainly one should be going to a shul or בית מדרש to learn with a חברותא. But wait, the .גמרא סנהדרין צ”ב states:
כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלוSo even if one were to go to his חברותא’s home to learn, his own home would remain devoid of תורה learning. Fortunately, in our time, the telephone has allowed us to accomplish a both of these.
עָבְדִי לְהוֹן נְקִירָתָא וּטְשׁוֹ בְּהוֹן
and prepared caves for themselves and they hid in them
עִיר אַחַת הָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגוּפְנִית שְׁמָהּ, שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁמֹנִים זוּגוֹת אַחִים כֹּהֲנִים נְשׂוּאִים לִשְׁמֹנִים זוּגוֹת אֲחָיוֹת כֹּהֲנוֹת. וּבְדַקוּ רַבָּנַן מִסּוּרָא וְעַד נְהַרְדָּעָא וְלָא אַשְׁכַּחוּ בַּר מִבְּנָתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, דַּהֲווֹ נְסִיבָן לְרָמִי בַּר חָמָא וּלְמָר עוּקְבָא בַּר חָמָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִינְהִי הֲווֹ כָּהֲנָתָא, אִינְהוּ לָא הֲווֹ כָּהֲנֵי.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּפַנְתָּא
And we only said this with regard to patches on the upper part of the shoe
לא קשיא דאתיא בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן