Friday, August 26, 2022

:נא Ancient Psychology

ודאי שבקינהו ואזלן מנפשייהו אסירן
ודאי אי שבקינהו. גנבים ללכת אל בעליהן ואינון אזלן מנפשייהו אל הגנבים אסירן:

It seems the gemara does not believe in the Stockholm Syndrome, or at the very least does not believe it is strong enough to consider such actions to be coerced.

Thursday, August 25, 2022

.נ Maaser x 2

א"ר אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות ומעשה באחד שבקש לבזבז [יותר מחומש] ולא הניח לו חבירו ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא הניחו חבירו ומנו רבי עקיבא אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב מאי קרא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא אמר רב אשי אעשרנו לבתרא כי קמא

I once heard a cute gematria from an uncle of mine to shed some light on this gemara. The gemara learns (acc to Rashi) that since the pasuk said אעשרנו instead of אעשר, we learn that the second מעשר is like the first. My uncle explains that the gematria of עשר is 570. The word אעשרנו is made up of the word aser and three more letters: א, נ, ו. The gematria of those three letters is 57, exactly 10% of 570. Perhaps this is what shows that the second מעשר is 10% of the original, not 10% of the remainder.

Tuesday, August 23, 2022

:מח One Night

או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין
ונכנסה עמו. עם בעלה ללון כשאר לינה בדרך בעלמא ולא לשם נשואין:

Throughout the daf, the gemara always uses the term ללין and רש"י consistently uses ללון instead. This is somewhat puzzling considering רש"י's own comment to בראשית כ"ד:כ"ג in which he states that ללין connotes one night's stay whereas ללון implies many nights. In the cases with which our gemara is dealing, it seems to be pretty clear we are talking about just one night. Why would רש"י change the text?

Thursday, July 14, 2022

:ח Opening one's mouth to Satan?

א"ל קום אימא מלתא כנגד אבלים פתח ואמר אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים אמר אביי רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא משתה ראשונים לימא משתה אחרונים לא לימא דאר"ש בן לקיש וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן

As evidenced in a number of other instances (:ברכות י"ט., ס) , it was not uncommon for אביי to object to תפילות which, by his assessment, improperly foreshadowed a coming calamity. However, this example is decidedly different.
First, in our case, אביי is objecting to the mentioning of "drinking" from the cup of death both as fact of the past and an inevitability of the future. As the way of the world goes, death is indeed an undeniable reality (as opposed to, for example, a demonic force in a bathhouse.) It is difficult to understand what one might be bringing upon himself with these statements that is not already part of the reality of human existence.
What is more puzzling, however, is that אביי's objections are based upon the teaching which comes from one of two sources, one of which is ריש לקיש who was standing right there when his מתורגמן delivered these words! If he himself did not appear to object to these phrases based on his own teaching, why would אביי see the need to be more vigilant?

Wednesday, July 13, 2022

:ז New face(s)?

Good to be back.

ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות

There is an anonymous opinion mentioned in the שיטה מקובצת that since פנים חדשות is in plural, we require two new individuals in order to make all of the ברכות. Shockingly, this opinion is invalidated based on the explanation that the pluralization of פנים חדשות is applied to all of the days of שבע ברכות and doesn't imply a plural number of faces on one given night.

So what's so shocking about that? What's shocking is that the word פנים is always plural. There is no singular. I recall this question being posed of one of the rebbeim in נר ישראל some 20 odd years ago. Quite an intriguing answer was given. The reason (source unknown) why פנים is plural is because a face is capable of expressing many various different feelings and emotions. While most of your body parts look exactly the same no matter the situation, the face is multi-faceted. During the week of שבע ברכות, however, it is demanded of us to restrict our expressions to only one emotion - that of sheer joy and happiness with the new union. Since the face is not expected to be multi-faceted during this week, it is conceivable to suggest that the pluralization of פנים might imply more than one individual.

Friday, February 11, 2022

:ב Why are we here?

תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטיל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה
תוספות (חגיגה ב:) ד"ה לא תהו בראה. האי עשה אלים טפי מפרו ורבו כדאמר במגילה בפרק בתרא (דף כז.) מוכר אדם ס"ת לישא אשה וללמוד תורה ומייתי לא תהו בראה

Surely, the very first מצוה in the תורה is פרו ורבו. However, תוספות here indicate that the פסוק of לא תהו בראה is of some greater value. It doesn't seem that תוספות actually go into detail as to how that is, only to dispel the notion that this פסוק is used due to the absence of the real מצות פרו ורבו. 

I believe the following is the utility of the פסוק in ישעיה - either as an explanation of תוספות or an alternate approach: The main source for the מצוה is surely from בראשית. However, it is only one מצוה among 613. The פסוק in ישעיה is brought into play when the מצוה of פרו ורבו finds itself in a conflict with another מצוה, in order to establish the supremacy of the מצוה of פרו ורבו. Once we understand that the very purpose of the creation of the world was for us to inhabit it, the מצוה of פרו ורבו can take precedence over certain other מצוות.

As תוספות reference, one may sell a ספר תורה to enable the מצוה of פרו ורבו. In our case here, the emancipation of the second half of the servant is problematic with the מצוה of לעולם בהם תעבדו, prohibiting the freeing of an עבד כנעני. Neverheless, since פרו ורבו has been established as the "purpose of our creation," it is preferable to transgress לעולם בהם תעבדו or to sell a ספר תורה in order to enable its performance. 

Wednesday, January 12, 2022

.ל"א The reading for מחר חדש

חל להיות באחד בשבת מאתמול מפטירין ויאמר לו יהונתן מחר חדש

Yehonasan tells David that tomorrow is Rosh Chodesh and there will be a seudah. (For a discussion on how exactly Yehonasan knew it would be Rosh Chodesh since it was based on testimony, see AstroTorah.) They devise a whole plan to confirm whether Shaul still bears mortal enmity towards David. R' Shimon Schwab, in Maayan Beis HaShoeiva, is bothered, is it only because of the fact that Yehonasan mentions the words machar chodesh that we read this haftara? Surely there is a greater reason to push aside the regular haftara in favour of this one. 

Rav Schwab explains that Yehonasan's intentions in telling David not to escape until after the seudah of Rosh Chodesh were because Rosh Chodesh, as the moon enters a new cycle around the Earth, symbolizes a time of renewal, on opportunity for repentance and atonement. Yehonasan was telling David to wait and see if Rosh Chodesh will possibly have this positive effect on Shaul and he will change his mind. Therefore, we read this haftara to impress upon the masses this important aspect of Rosh Chodesh. Additionally, Rosh Chodesh is a time destined for geula which is why we recite in Mussaf, Mizbeach chadash b'Tzion tachin. And if Moshiach doesn't come, we are left wondering "why has ben Yishai not come, not yesterday and not today" (20:27, apasuk in the haftara.) The Navi remarks, vayipaked mekom David, David's place was vacant, an allusion to the fact that we, too, are lacking the presence of ben Yishai. And just as it was gratuitous hatred that caused David's absence from the party, it is exactly that that causes Moshiach to be absent today.

.ל"א What to read on חנוכה

בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות דזכריה ואי מיקלעי שתי שבתות קמייתא בנרות דזכריה בתרייתא בנרות שלמה

If you had to choose which of these two הפטרות were more directly pertinent, which would you intuitively choose? Would it not be the מנורות of שלמה? After all, they do speak of actual מנורות in the בית המקדש whereas זכריה speaks only of a מנורה he saw in a dream. And wouldn't the "אחרונים" defer to the "ראשונים"? Why then is the הפטרה of זכריה given precedence and we only read that of שלמה if we have to שבתות חנוכה?

Perhaps there is more to the הפטרה of זכריה. On חנוכה we are not just celebrating the נס of the מנורה but also השם delivering us from the hands of the mighty Syrian Greeks who sought to completely destroy Judaism. The נבואה of זכריה foretells the eventual return to ירושלים and rebuilding of the second בית המקדש following the 70 bitter years of גלות בבל. Therein lies the message to never lose hope even in the darkest of days for השם's salvation is just around the corner, a pertinent theme indeed for חנוכה. 

Tuesday, January 11, 2022

:ל What to read on הושענא רבה

רש"י ד"ה בקרבנות החג. ...יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי שהוא נוסף בשביל חש"מ הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום וכן תמיד הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש"מ שא"א לקרות ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו לפיכך יום ז' של חש"מ ראשון קורין ביום החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום הז' שהן ספיקי היום:

A number of years ago, I was puzzled by this רש"י, specifically as it pertains to what we end up reading on הושענא רבה. I did receive some answers but I'm still unsure. See for yourself.