:נא Ancient Psychology

ודאי שבקינהו ואזלן מנפשייהו אסירן

ודאי אי שבקינהו. גנבים ללכת אל בעליהן ואינון אזלן מנפשייהו אל הגנבים אסירן:

It seems the gemara does not believe in the Stockholm Syndrome, or at the very least does not believe it is strong enough to consider such actions to be coerced.
 

.נ Maaser x 2

א"ר אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות ומעשה באחד שבקש לבזבז [יותר מחומש] ולא הניח לו חבירו ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא הניחו חבירו ומנו רבי עקיבא אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב מאי קרא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא אמר רב אשי אעשרנו לבתרא כי קמא

I once heard a cute gematria from an uncle of mine to shed some light on this gemara. The gemara learns (acc to Rashi) that since the pasuk said אעשרנו instead of אעשר, we learn that the second מעשר is like the first. My uncle explains that the gematria of עשר is 570. The word אעשרנו is made up of the word aser and three more letters: א, נ, ו. The gematria of those three letters is 57, exactly 10% of 570. Perhaps this is what shows that the second מעשר is 10% of the original, not 10% of the remainder.

:מח One Night

או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין

ונכנסה עמו. עם בעלה ללון כשאר לינה בדרך בעלמא ולא לשם נשואין:

Throughout the daf, the gemara always uses the term ללין and רש"י consistently uses ללון instead. This is somewhat puzzling considering רש"י's own comment to בראשית כ"ד:כ"ג in which he states that ללין connotes one night's stay whereas ללון implies many nights. In the cases with which our gemara is dealing, it seems to be pretty clear we are talking about just one night. Why would רש"י change the text?

 

:ח Opening one's mouth to Satan?

א"ל קום אימא מלתא כנגד אבלים פתח ואמר אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים אמר אביי רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא משתה ראשונים לימא משתה אחרונים לא לימא דאר"ש בן לקיש וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן

As evidenced in a number of other instances (:ברכות י"ט., ס) , it was not uncommon for אביי to object to תפילות which, by his assessment, improperly foreshadowed a coming calamity. However, this example is decidedly different.

First, in our case, אביי is objecting to the mentioning of "drinking" from the cup of death both as fact of the past and an inevitability of the future. As the way of the world goes, death is indeed an undeniable reality (as opposed to, for example, a demonic force in a bathhouse.) It is difficult to understand what one might be bringing upon himself with these statements that is not already part of the reality of human existence.

What is more puzzling, however, is that אביי's objections are based upon the teaching which comes from one of two sources, one of which is ריש לקיש who was standing right there when his מתורגמן delivered these words! If he himself did not appear to object to these phrases based on his own teaching, why would אביי see the need to be more vigilant?

:ז New face(s)?

Good to be back.

ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות

There is an anonymous opinion mentioned in the שיטה מקובצת that since פנים חדשות is in plural, we require two new individuals in order to make all of the ברכות. Shockingly, this opinion is invalidated based on the explanation that the pluralization of פנים חדשות is applied to all of the days of שבע ברכות and doesn't imply a plural number of faces on one given night.

So what's so shocking about that? What's shocking is that the word פנים is always plural. There is no singular. I recall this question being posed of one of the rebbeim in נר ישראל some 20 odd years ago. Quite an intriguing answer was given. The reason (source unknown) why פנים is plural is because a face is capable of expressing many various different feelings and emotions. While most of your body parts look exactly the same no matter the situation, the face is multi-faceted. During the week of שבע ברכות, however, it is demanded of us to restrict our expressions to only one emotion - that of sheer joy and happiness with the new union. Since the face is not expected to be multi-faceted during this week, it is conceivable to suggest that the pluralization of פנים might imply more than one individual.

:כ"ד Stay in Bavel

רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה

The main stage for this גמרא is :כתובות ק"י which leads into the famous גמרא discussing the ג' שבועות. What is troubling about רב יהודה's position is that this פסוק is from ירמיה. It is clearly pertaining to the גלות בית ראשון. The פסוקים from which the ג' שבועות are derived are from שיר השירים. Since שלמה המלך did not live in a time of גלות those פסוקים are somewhat ambiguous and obviously prophetic, speaking of a later time. So they could conceivably be referring to the גלות בית שני. However, the words of ירמיה are clearly for the "here and now" of his time. תוספות in כתובות are actually bothered by this very point:

אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא

I couldn't find anything else more detailed on the topic.