:המוציא ל”ח

מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע דכתיב אל מוציאם ממצרים כי פליגי בהמוציא...והלכתא המוציא לחם מן הארץ

תוספות here ask a very simple question: If everyone agrees that מוציא fits the bill, why don’t we just go with that? They answer that it is preferable to say המוציא in order to make a separation between the מ”ם at the end of העולם and at the beginning of מוציא. They go on to explain that while a similar concern exists with לחם – מן, since that phrase comes from a פסוק we aren’t going to change it. We have already seen that it is important to be careful with pronunciation of קריאת שמע and of course קריאת התורה as well. But this תוספות shows us the importance of דקדוק with ברכות as well.

That said, there is a discussion as to the proper pronunciation of the word המוציא. The rule of נסוג אחור would determine that since the accent on לחם is on the first syllable, the accent on המוציא is moved back and it would be ha-MO-tzi. The discussion revolves around whether or not this rule is applicable to ברכות. Indeed, we do employ that rule for ברכת התורה as we say אשר בחר בנו – BA-char, instead of ba-CHAR. Nevertheless, the סידור עליות אליהו maintains that the rule is not applied to המוציא and it should be pronounced ha-mo-TZI.

I was recently referred (by the brother of the מחבר סידור עליות אליהו, ironically) to a ספר דרכי הנסיגה which is dedicated to the rules of נסוג אחור. Therein, he states that as a rule that a word with a ה הידיעה will not have its accent pushed up by נסוג אחור. This would explain המוציא.