.ק”ח Quite the איסתניס

לא שאני רב ששת דאיסתניס הוה דאי טעים בצפרא מידי לאורת' לא הוה מהני ליה מיכלא

לא רב ששת איסתניס. מעונג היה ואי הוה טעים מצפרא לא מצי למיטעם מצה לתיאבון לאורתא:

I found this איסתניס-keit to be quite intriguing. After all, we are told (.ברכות נ”ח) that רב ששת was blind. We are also taught (:יומא סד)

וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין

One is only satiated from the food he eats if he sees it. Therefore, the blind are never fully satiate. How could it be, then, that if רב ששת ate in the morning he would still lack any desire for food in the evening?