Wednesday, September 10, 2014

:ב Why are we here?

תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטיל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה
תוספות ד"ה לא תהו בראה. האי עשה אלים טפי מפרו ורבו כדאמר במגילה בפרק בתרא (דף כז.) מוכר אדם ס"ת לישא אשה וללמוד תורה ומייתי לא תהו בראה

Surely, the very first מצוה in the תורה is פרו ורבו. However, תוספות here indicate that the פסוק of לא תהו בראה is of some greater value. It doesn't seem that תוספות actually go into detail as to how that is, only to dispel the notion that this פסוק is used due to the absence of the real מצות פרו ורבו. 

I believe the following is the utility of the פסוק in ישעיה - either as an explanation of תוספות or an alternate approach: The main source for the מצוה is surely from בראשית. However, it is only one מצוה among 613. The פסוק in ישעיה is brought into play when the מצוה of פרו ורבו finds itself in a conflict with another מצוה, in order to establish the supremacy of the מצוה of פרו ורבו. Once we understand that the very purpose of the creation of the world was for us to inhabit it, the מצוה of פרו ורבו can take precedence over certain other מצוות.

As תוספות reference, one may sell a ספר תורה to enable the מצוה of פרו ורבו. In our case here, the emancipation of the second half of the servant is problematic with the מצוה of לעולם בהם תעבדו, prohibiting the freeing of an עבד כנעני. Neverheless, since פרו ורבו has been established as the "purpose of our creation," it is preferable to transgress לעולם בהם תעבדו or to sell a ספר תורה in order to enable its performance.